רוב הגולשים חותמים באינטרנט על הסכמים שהם לא מבינים את משמעותם
מחקר חדש שנערך ע"י שני חוקרים ישראלים, ניתח את התנאים וההגבלות של 500 אתרים פופולריים בארה"ב, כולל גוגל ופייסבוק. מהממצאים עולה כי יותר מ- 99% מהם היו "בלתי קריאים", הרבה מעבר לרמת ההבנה של רוב המבוגרים האמריקנים. עם זאת, על פי החוק- ההסכמים עדיין תקפים.
מי מאיתנו לא מכיר, או זוכר, את הסיטואציה? אתם גולשים באינטרנט, נתקלים במוצר אותו אתם רוצים לרכוש, מאמר שתרצו לקרוא או כל שירות פרימיום אחר- ואז קופצת לכם חלונית ההרשמה. אחרי מילוי הפרטים הרגילים: פרטים אישיים, כתובת מייל ועוד, ישנה חלונית התקנון.
האם קראתם את התקנון? הסכמים אלה כוללים בדרך כלל סעיפים על קניין רוחני, שימוש אסור וסיום השירות, בין רבים אחרים. רובנו מקבלים את התנאים מבלי לטרוח לקרוא את האותיות הקטנות. אבל עם סוגים חדשים יחסית של חוזים, הידועים בשם הסכמי כניסה, יש סכנה בלחיצה על "הסכמה" מבלי לקרוא או להבין אותם – מכיון שהם נאכפים באופן נחרץ, על ידי בתי המשפט.
על פי מאמר חדש שפורסם ב - SSRN (Social Science Research Network) הרמה הממוצעת של ההסכמים שנבדקו על ידי החוקרים הייתה דומה למאמרים בכתבי עת אקדמיים.
מה ההשלכות של חוזים אלה? דוגמא לכך חווה על בשרו גולש אשר תבע את פייסבוק בביהמ"ש המחוזי בניו יורק בשנת 2012. התובע טען כי חשבונו נסגר ע"י פייסבוק מסיבות דתיות ואתניות. מה שהתובע לא שם לב אליו, הייתה העובדה שבחוזה השימוש של פייסבוק, עליו חתם כאשר נרשם לשירות, ישנו סעיף הקובע כי כל טענה נגד החברה חייב להיפתר במחוז סנטה קלרה, קליפורניה.
בסופו של דבר, השופט העביר את המקרה, וקבע כי "אי קריאת חוזה לפני שהסכים לתנאיה אינו משחרר צד מחובותיו על פי החוזה".
עד כה, מעולם לא ניתח באופן רשמי את הקריאות של הסכמי כניסה.
החוקרים, פרופ׳ שמוליק בכר, מרצה למשפט עסקי באוניברסיטת ויקטוריה שבוולינגטון, ניו זילנד. וד"ר אורי בן-אוליאל, מרצה בכיר למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, רמת גן, בחרו את 500 האתרים הפופולריים ביותר בארה"ב, שהציגו חוזי משתמש, והחילו עליהם שני מבחני קריאה מקובלים על תנאים.
המבחן הראשון הוא מבחן Flesch-Kincaid (F-K) אשר משתמש בנוסחה כדי לאמוד את רמת הקריאה הנדרשת כדי להבין את הטקסט, ומשווה אותה לרמה בכל כיתת לימוד. השני, מבחן Flesch Reading Easy (FRE), מודד את אורך המשפט הממוצע ומספר ההברות, וממיר אותם לנוסחה כדי לפתח ציון מ -1 עד 100.
רוב המחקרים על יכולת הקריאה מציינים כי הטקסטים הניצבים בפני הצרכנים צריכים להיות כתובים ברמה של כיתה ח' בלבד כאשר משתמשים במבחן F-K, או שיש להם ציון של 60 ומעלה.
על פי הממצאים של בכר ובן- אוליאל, רק שניים מהחוזים שנבדקו עמדו בסטנדרט זה, כאשר שאר 498 החוזים היו בעלי ציון - FRE מתחת ל -60 ודורשים בממוצע יותר מ -14 שנות לימוד. ממוצע שנות הלימוד בארה"ב עומד כיום על 8.5 שנים בלבד, כך שבפועל רוב הגולשים אינם מבינים את החוזים עליהם הם חותמים.
יהיו ציניקנים שיאמרו שמי שלא מבין על מה הוא חותם- שלא יחתום. אך המשמעות של אי החתימה היא הדרת אותם אנשים מהמרחב האינטרנטי. אין מדובר כאן באתרים איזוטריים, אלא באתרים הנפוצים והבסיסיים כמעט ברחבי הרשת. אי שימוש בהם- כמוהו שאי גלישה ברשת.
